מה זו מסורת, עבורי.

· 13 ביולי 2018 · השאירו תגובה ·1

יש קטע כזה בכל מה שקשור למסורת
תנאי סף של כבוד מינימלי.
אחרת הערך והרווח לא מתגלים.

אני מגלה אותם יום יום, בלי להזדקק להיות חרדי או חובש כיפה.

כשאתה משקיע ערך במשהו, זה חוזר חזרה בתוכך.
כשאתה לא מכבד, זה נסתר מפניך.
אתה רואה רק אותיות מוזרות חסרות פשר וחיצוניות קליפתית של מעשים מתישים.

כשאתה מכבד, משהו בתוכך מתחיל לגבש את עצמו סביב זה,
ואתה תגלה שאתה לא כל כך רחוק מממש להנות מזה,
בלי להצטרך להכריע בשאלות מטא פיזיות, מה זה אמיתי.

הרבה כמוני עושים זאת, ונהנים בכל יום מהרווחים, בלי להזדקק, לא לאתאיסט שיגיד מה אמיתי,
או 'צדיק גדול' שיאשר את מידת הצדיקות.
ככה להערכתי נהגו רוב היהודים, ברובה של ההיסטוריה.

אך תנאי הסף: לכבד ולא להיות הגירסה בת דורנו של אלה שבאים לעשות רפורמה
ולהגיד 'מה בעצם זה יהדות'. אלה בכל דור, באים והולכים. כל פעם בכיסוי אחר.

מדוע היהודים נשמרו? מדוע היכולות השכליות הגבוהות?
ידוע כיום שהכל קשור לתרבות ששמה דגש של אלפי שנים, על למידה, קריאה והיסק.

איך זה שנשארנו עם אחד, למרות גלות מפוזרת לרסיסים, ושלוש דעות בין שני אנשים?
הלא ברור, שהכל קשור לשיגרה התרבותית על פני לוח השנה, לערכים חינוכיים מעוגנים בניסיון מעשי של דורות, ולטקסים מאחדים, הקשורים לצמתי החיים שיהיו לכל אדם בחייו.

אז אני הולך לזרוק את הכל, בגלל שאיזה 'היפסטר' ראה את האור, או פעיל פוליטי חושב שהוא נאור?

זה מה שאבותיי עשו, לא אשנה מזה כלום,
למרות שלצערי לא תמיד ממלא הכל, וככה אעביר את זה הלאה לילדיי.

זו יציבות נפשית. קור רוח ועוצמה פנימית,
והיום הדור שכה קל לגרום לו להתמכר למרדף אחר תענוגות וליטופי אגו,
שהופך כה רגיש פנימית בעקבות זה, הוא מרגיש את זה, שזה שם, ושזה חסר לו,

ואט אט כולם שבים, בדרך האישית שלהם, יום יום, בלי להזדקק להיות חרדי או חובש כיפה,
אך כאמור, תמיד בהתייחס לאותה תורה של אבותינו, בלי לשנות פסיק במורשת עצמה ותכניה הנצחיים.

ומה בקשר לאלו שרוצים סגנון חיים אחר, שלא מתחברים לדברים הללו?
כולנו יודעים וצריכים תמיד להזכיר לעצמנו, שלפעמים פשוט צריך לדעת להסתדר.
להיות חכם ולא צודק. לא לחפש ניצחון טוטאלי ערטילאי, שלעולם לא יגיע. להיות קצת פחות עקשן.
אם באמת כוונתך היא להסתדר. זה יורגש בכל נים בהבעתך, ואז, פיתרונות מעשיים יוכלו לקבל מקום, בכדי להופיע.

זה שיעור שאנו מלמדים ילדים בניסיון להנחיל בהם מעט בגרות.
הבה ננסה ליישם אותו על האינטרס הכי גדול שלנו: השלום ביננו.

כאן אני מציע להזכיר גם את דבריו הידועים של ר' אליעזר הקפר: גם אם ישראל עובדים עבודה זרה [!], ויש שלום ביניהם, אין הקב"ה רוצה 'לגעת' בהם. כל זאת מובא במדרש, בכדי ללמדנו את מעלת השלום ביננו.

אם כך, באיזה צד של המשוואה שנהיה, יש דרך להסתדר. יש דרך לתקשר.

הדבר היחיד שצריך לשמור עליו, זה הכבוד ההדדי, והכבוד למסורת,
כי שמתם לב, דווקא היא זו שנותנת את הפיתרון המאחד.
היא זו שתצמיח, גם הפעם, פיתרון אמיתי שיחזיק לדורות.

ה'שמירה' האוהבת על כבודה, תניע את הכבוד ההדדי ביננו, ושני אלו הם תנאי הסף שכל ה'עסק' הזה יצליח.

הבה נדחה את הניסיונות לפלג, ונשוב להתקבץ, סביב המכנה המשותף הנצחי הקשור בעמנו.

שתפו עם:


אודות ליאור בנימיני

מערכת הגלולה האדומה

התגובה שלכם

נחמד
עצוב
מצחיק
OMG
WTF
WOW

הגיבו עם gif

ליאור בנימיני

הירשמו והתחברו בלחיצת כפתור